פסק-דין בתיק ע"פ 30625/06

בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט חיים לי-רן) הרשיע את שני המערערים בזיוף שטר כסף, עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק") וגזר על כל אחד מהם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי.

המערער בע"פ 30625/06 (להלן: " קיקוזשווילי") מערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין של בית משפט קמא, ואילו המערער בע"פ 30662/06 (להלן: " קירשנבאום") צמצם את ערעורו, לאחר ששמע את הערות בית המשפט, לעניין העונש בלבד.

אין מחלוקת על העובדות הבאות שנפרשו לפני בית משפט קמא, כי ביום 21.8.02 בשעה 21:45 במלון "קראון פלז'ה" בירושלים (להלן: " המלון"), נמצאו בחדר שאותו שכר קיקוזשווילי עבור קירשנבאום, בתוך המקרר שבחדר, שטרות מזויפים בסכום של 200,000 דולר. כמו כן, ברכבו של נאשם אחר באותה פרשה (להלן: " הנאשם האחר") נמצאו שטרות מזויפים בסכום של 30,000 דולר.

בגין זאת הועמדו המערערים והנאשם האחר, שמשפטו הופרד לאחר שהודה בעובדות המיוחסות לו, לדין בעבירה של זיוף שטר כסף, עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק.

לפני בית המשפט קמא הובאו ראיות של שוטרים המשתייכים ליחידה סמויה של המשטרה, אשר קיימו מעקב אודות מעשיהם של המערערים במשך כל אותו יום. על פי העדויות ששמע בית המשפט עולה, כי בשעה 20:30 הגיע קיקוזשווילי לאולם הכניסה של המלון, שם פגש את קירשנבאום, ולאחר שהשניים התנשקו, התיישבו לשוחח. כעבור כדקה ניגש קיקוזשווילי לדלפק הקבלה, שילם סך 520 ש"ח וקיבל מפתח לחדר במלון, שאותו מסר לקירשנבאום. כעבור כרבע שעה, עזבו שני המערערים את המקום והלכו לכיוון המעליות במלון. לאחר פרק זמן של כ- 45 דקות, חזר קיקוזשווילי לאולם הכניסה של המלון, נפגש עם מאן דהוא ומיד יצא מהמלון. המערערים הודו, כי בפרק הזמן מאז עזבו את הלובי ועד שובם, שהו בחדר עבורו שילם קיקוזשווילי, אם כי כל אחד מהם ניסה מהמערערים ניסה לצמצם את פרק הזמן שבו שהה בחדר, בין בגפו ובין עם המערער השני. נוסיף, כי המערערים לא טענו שנמצאו במקום אחר במלון בפרק זמן זה. בשלב זה לא נראה קירשנבאום יורד מהחדר. קיקוזשווילי שהה מחוץ למלון במשך 15 דקות, אשר במהלכן ניגש לרכב מסוג "פולו" שחנה שם, נכנס לתוכו והתיישב במושב שליד הנהג. כעבור מספר דקות עזב קיקוזשווילי את הרכב וניגש לרכב אחר מסוג "הונדה", שהוא רכבו של הנאשם האחר, אשר בו נמצאו לאחר מכן השטרות המזויפים. קיקוזשווילי פתח את דלת הרכב, התיישב במושב הנהג, וכחלוף כחמש דקות יצא מהרכב, פגש את הנאשם האחר והשניים שוחחו. לאחר מכן חזר קיקוזשווילי לאולם הכניסה של המלון וניגש למעליות, בעוד הנאשם האחר ניגש תחילה לרכבו ולאחר מכן הלך לכיוון המלון. כעבור כרבע שעה שב קיקוזשווילי לאולם הכניסה של המלון והתיישב שם באחת הכורסאות. בסמוך לכך נעצרו שני המערערים והנאשם האחר. הנאשם האחר וקיקוזשווילי נעצרו באולם הכניסה למלון, כשהם ישובים זה לצד זה, ואילו קירשנבאום נעצר בקומה בה נמצא החדר. עם מעצרו השליך קירשנבאום את מפתחות החדר ואת מפתחות מקרר המשקאות. במפתחות שנתפסו פתחו השוטרים את החדר, ובחיפוש שערכו בו נמצאו במקרר המשקאות, בתוך שקית, ארבע חבילות גדולות כרוכות בגומי של שטרות דולרים מזויפים. עם מעצרם, אמר קיקוזשווילי כי השטרות אינם שלו אלא של קירשנבאום. באחד מדוחות הפעולה כתב אחד מהשוטרים שהשתתפו במעצר, כי קיקוזשווילי אמר לו שאין הוא יודע מהיכן הכסף, וכי קירשנבאום הכניס את השקית לכספת (הכוונה למקרר).

המערערים הכחישו את המיוחס להם בכתב האישום, אולם בית משפט קמא קבע, לאחר שנתן את דעתו למסקנה המתבקשת מאסופת הראיות שבאו בפניו, ולאחר ששמע את המערערים, כי אשמתם בעבירה הוכחה. אשר לעדויות המערערים, קבע בית משפט קמא, כי הללו מסרו גרסאות רצופות תמיהות, מלאות בסתירות, וניסו להפיל זה על זה הן את נושא הזיקה לחדר והן את נושא הזיקה לשטרות המזויפים. 

אין חולק, כי שני המערערים לא נצפו אוחזים בשטרות הכסף המזויפים שנמצאו במקרר וברכבו של הנאשם האחר, והרשעתם נסמכה על המסקנה המתבקשת מהצטברותן של מכלול הראיות הנסיבתיות שהובאו לפני בית המשפט. מסקנה זו התחזקה, כאמור, בהתרשמותו השלילית של בית המשפט מעדויותיהם של המערערים, אשר הותירו על בית המשפט רושם רע, ונראה כי ניסו להרחיק עצמם מהקשר אל השטרות ומהקשר ביניהם.

בית משפט קמא בחן את כל הראיות הנסיבתיות והגיע למסקנה, כי הן קיקוזשווילי והן קירשנבאום החזיקו בשטרות המזויפים, ולשניהם היתה מודעות לעובדה כי אכן מדובר בשטרות מזויפים.

קיקוזשווילי בערעורו הפנה לאסופת הראיות הנסיבתיות שהובאו לפני בית משפט קמא. טענת באת כוחו היתה, כי אין בכל אחת מן הראיות ובכולן יחד, לאצור כוח להרשעה בעבירה בה הואשם קיקוזשווילי, במיוחד מבחינת היסוד הנפשי המחייב מודעות לעובדה שמדובר בשטרות מזויפים.

בחנו את טענותיו של קיקוזשווילי בכל הנוגע להרשעה, ונחה דעתנו כי ההרשעה מבוססת על אדנים מוצקים. כפי שהגדירה זאת באת כוח המשיבה בטיעוניה, קשור קיקוזשווילי לשני המוקדים של השטרות המזויפים, אשר היו מאותה סדרה, בקשר שלא ניתן לתאר אותו כקשר מקרי או תמים. שני המוקדים בהם מדובר הם: החדר במלון, שבו נמצא סך של 200,000 דולר בשטרות מזויפים של 100 דולר כל אחד, ורכבו של הנאשם האחר, שבו נמצא סך של 30,000 דולר בשטרות מזויפים של 100 דולר כל אחד. ביתר פירוט לגבי המוקד הראשון: באותו ערב נפגש קיקוזשווילי עם קירשנבאום במלון; שכר עבורו את החדר שבו נמצאו השטרות המזויפים, כאשר התשלום נעשה מכיסו של קיקוזשווילי; השניים שהו בחדר פרק זמן ממושך של כ- 45 דקות; ובעת שנעצר, כרך עצמו קיקוזשווילי לשטרות בכך שאמר שהמדובר בשטרות של קירשנבאום שהכניס אותם למקרר. אשר לקשר שבין קיקוזשווילי לבין רכבו של הנאשם האחר, הוא המוקד השני, כפי שהובא לעיל, בשלב כלשהו ירד קיקוזשווילי מן החדר במלון, נכנס לרכבו של הנאשם האחר, שבו נמצאו לאחר מכן השטרות, ישב בו, ולאחר מכן שב למלון. לאחר ששב למלון, נפגש קיקוזשווילי  עם הנאשם האחר, והשניים נעצרו ביחד. יצוין, כי קירשנבאום והנאשם האחר לא נראו יחד באותו ערב, לא בבית המלון ולא ברכבו של הנאשם האחר. החוליה אשר חיברה ביניהם היא דווקא קיקוזשווילי. המדובר, אפוא, בהצטברות של שני מקבצים של ראיות נסיבתיות, אשר יש בהן כדי לקשור בין קיקוזשווילי לבין שני המוקדים שבהם נמצאו לאחר מכן השטרות המזויפים.

לאמור לעיל יש להוסיף את ניסיונותיו של קיקוזשווילי להמעיט בקשר בינו לבין קירשנבאום וביחס לסיבה שבעטיה נפגשו בבית המלון; לצמצם את פרק הזמן שבו שהה בחדר, ולהדגיש כי היה זה דווקא קירשנבאום אשר שהה בחדר פרק זמן ארוך יותר, כשהוא לבדו. אשר ליציאה מן המלון ולכניסה לרכב של הנאשם האחר, נתן קיקוזשווילי מספר גרסאות, כאשר האחרונה שבהן היתה כי אם נכנס לרכב, היה זה לשם חיפוש עיתון. כפי שציינו, קיקוזשווילי הותיר על בית משפט קמא רושם רע. אכן, כדי להרשיע בדין, אין די בשקרי הנאשם ובממצאי מהימנות שליליים, ואולם בהחלט ניתן להוסיף על ההתרשמות העולה מאסופה של ראיות נסיבתיות אובייקטיביות, המובילות למסקנה מרשיעה, את הרושם שבית המשפט מקבל מן הנאשם, בעת שהלה מתמודד בעדותו עם המשמעויות שיש ליתן לאותן ראיות נסיבתיות. כאמור, הסבריו של קיקוזשווילי לא התקבלו על הדעת, ועובדה זו תמכה בהסבר המרשיע שניתן על ידי המאשימה.

עוד טענה באת כוחו של קיקוזשווילי בענין מחדלי חקירה, אשר לטענתה, פגעו ביכולתו של המערער להגן על עצמו. טענה זו יש לדחות, שכן על פי הראיות שעמדו לפני בית המשפט היתה תשתית ראייתית מספקת על מנת להרשיע את קיקוזשווילי. זאת, גם אם נניח לזכותו, כי אילו נעשו אותן פעולות חקירה להן הוא טען, לא היה נמצא קשר בינו לבין העבירה בה הואשם (ראו: ע"פ 10735/04 יצחק גולדמן נ' מדינת ישראל, פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 20.2.06, בפסקה 17; ע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל, פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 18.5.06, בפסקה ז', שני פסקי הדין פורסמו באתר נבו).

על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי הרשעתו של קיקוזשווילי מבוססת דיה, ואנו דוחים את ערעורו באשר לכך.

אשר לעונש, שני המערערים ביקשו כי נקל בעונשם. בחנו את נושא הענישה, ונראה לנו, כי ניתן להקל במידת מה בעונש שנגזר על המערערים ולהעמידו על תקופת מאסר של 18 חודשים, במקום העונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל שגזרה הערכאה הראשונה.

תחילה נבהיר, כי אף אנו סבורים, כבית משפט קמא, שאין מקום להבחין בין שני המערערים בכל הנוגע לעונש שיש להטיל על כל אחד מהם. נראה, כי שקלול הנתונים באשר למעורבותם בעבירה, כמו גם נסיבותיהם האישיות, אינו מצדיק הבחנה בענישה בענין זה. עם זאת, אנו סבורים, כאמור, כי ניתן לתת ביטוי לשיקולים לקולא ולהקל בעונש. כוונתנו, בעיקר, לפרק הזמן הרב שחלף מאז בוצעה העבירה (8/02). נציין, כי בפרק זמן זה לא הסתבכו המערערים בפלילים. עוד נציין, כי לקיקוזשווילי אין כל עבר פלילי, ואילו לקירשנבאום עבר פלילי ישן.

ענין נוסף, והוא המרכזי מבחינתנו, הוא הנפקות שיש ליתן לעונש שנגזר על הנאשם האחר. המדובר במי שריצה באותה עת עונש מאסר בגין עבירה דומה, אשר התייחסה לשטרות מזויפים בסך של 135,000 דולר. באותו ענין נדון הנאשם האחר לעונש של 12 חודשי מאסר, ובתיק שבפנינו, במסגרת הסדר טיעון, נדון לעונש מצטבר נוסף של 8 חודשי מאסר. באופן זה ריצה הנאשם האחר תקופת מאסר כוללת של 20 חודש בגין שתי פרשיות הזיוף. לא נעלם מעינינו, כי עניינו של הנאשם האחר נדון במסגרת הסדר טיעון.  הכלל הוא, אכן, כי לא ניתן ללמוד בדבר רמת הענישה הנוהגת מעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון. ואולם, לא ניתן גם להתעלם מעונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון, עת גוזרים את עונשם של השותפים לאותה עבירה, ויש להביא נתון זה בחשבון בעת שקלול מכלול שיקולי הענישה (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6), 776, 942, מול האות ד'). באספקלריה זו אנו סבורים, כי העונש שהוטל על המערערים איננו עומד ביחס מתאים לעונש שהוטל על הנאשם האחר, אשר, בניגוד למערערים, כרך עצמו בשתי פרשיות של זיוף שטרות כסף במועדים סמוכים. נתנו דעתנו לכך שהנאשם הנוסף הורשע ביחס לסכום של 30,000 דולר בלבד, בעוד שהמערערים הורשעו ביחס לסכום של 230,000 דולר, ואולם לא סברנו כי יש לתת לנתון זה משמעות כה מפליגה בעת גזירת העונש. על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי יש להקל בעונש ולהפחית ששה חודשים מעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערערים. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, כ"ז בניסן התשס"ז (15 באפריל 2007), במעמד באי כוח המערערים, המערערים וב"כ המשיבה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.